מנג' ליין בע"מ נ' מכון ב"ר בקרה ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בהתנגדות לביצוע שטר שהוגש על ידי החברה התובעת נגד עושה השטר, החברה הנתבעת מס' 1 והערב לשטר, הנתבע מס' 2 [ להלן: "הנתבע" ו "ההתנגדות" בהתאמה ].

הואיל וכתב ההתנגדות הוגש לאחר המועד הקבוע בתקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 [ להלן: "תקנות ההוצל"פ ] כוללת ההתנגדות גם בקשה להארכת המועד להגשתה, אשר תידון על פי הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לפיהן יש צורך ב"טעמים מיוחדים" לעניין הארכת המועד אשר קבוע בתקנות ההוצל"פ שהן בגדר "חיקוק" [ תקנות 108 (א), (ב) ו 128(א) רישא לתקנות ההוצל"פ; ע"א 596/80 אברהם זבוסקי נ. אופמן – מאירוביץ, שותפות לעבודות עפר, פיתוח וכבישים פד"י לח3 837 ].

את טעמי האיחור להגשת ההתנגדות מציין הנתבע, בסעיף 20 לתצהירו התומך בהתנגדות באופן שלהלן:

"...בא כוחי הקודם בחר תחילה להתמודד עם העיקולים והבקשות [ בקשות לצווי מאסר המפורטים בסעיף 19 לתצהיר שהתבקשו טרם מסירת האזהרה – צ.כ. ] באמצעות הליך של חקירת יכולת מבלי שהגיש התנגדות לביצוע השטר. בשל חילוקי דעות עמו לגבי אופן הטיפול בתיק נאלצתי להעביר את הטיפול לעו"ד [ המטפל עתה – צ.כ. ]...".

זה כל ההסבר כולו אשר אמור להיות "טעם מיוחד" להארכת המועד והוא דל וקלוש ביותר, אפילו אם ניתן היה להסתפק במערכת היחסים שבין הנתבעים ובא כוחם או בהתרשות בא כוחם כסיבה המצדיקה את הבקשה.

יצוין כי הנתבע גם אינו טורח לפרט מהם אותם "חילוקי דעות" בינו לבין בא כוחו הקודם, קרי, האם נגעו לכך שהוא לא הגיש התנגדות בזמן או בנושאים אחרים.

כך או כך, אין ביחסי הנתבעים ובא כוחם הקודם או בפעולתו המוטעית כדי להקים "טעם מיוחד" הנדרש להארכת המועד.

"...באשר לענין היחסים בין המבקש לעורך-דין, הנני חוזר ואומר כי אכן אין אלה מענינם (!) של בית-המשפט ובוודאי שאינם מהווים כשלעצמם טעם מיוחד, ולו הועלה לפני טעם זה בלבד לא הייתי רואה בו טעם מיוחד"[ע"א 916/79 אלבר בע"מ נ. מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פד"י לו4 עמ' 393 ]; ועוד נאמר לאחרונה בעניין זה כי "..הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ [ רע"א 10436/07 הראל ציון נ. בנק הפועלים בע"מ ואח', פורסם באתר "נבו" ].

די באמור לעיל כדי להביא לדחייתה של הבקשה כולה שכן באין הארכת מועד, אין התנגדות.

לא למותר לציין כי גם טעמי ההתנגדות קלושים ביותר; טענתו הבסיסית של הנתבע היא חתימותיו וחתימת הנתבעת על גבי שטר החוב, כמו גם על גבי החוזה שהיה עסקת היסוד בבסיס שטר החוב.

לצורך כך הצטייד הנתבע בלא פחות מאשר שלש חוות דעת גרפולוגיות, שנראה כאילו עיקר מטרתן היא לחסום את דרכה של התובעת אל הגרפולוגים אשר הנתבע השתמש בשירותיהם.

שניים מהגרפולוגים מסרו חוות דעת "אנמית" שאין בה כל מסקנה של ממש ואילו השלישית אשר הייתה יותר איתנה בדעתה, אינה מן הגרפולוגים אשר חוות דעתם עומדות איתן בחקירה הנגדית, ודי בכך ולא אוסיף דברים בעניין זה.

הנתבע עצמו, בחקירתו הנגדית, היה הרבה פחות עקבי באשר לזיוף חתימתו על גבי השטר ונטה יותר לגמגם בעניין זה מאשר לאשר את דבריו שבתצהירו [ ראה עמ' 4 לפרוטוקול ].

אם לא מצאתי "טעם מיוחד" להארכת המועד לנתבעים, יש בדברים האמורים משום חיזוק לכך שכן סיכויי הגנתם אינם נראים ממשיים.

הבקשה להארכת המועד נדחית.

הנתבעים יישאו בתשלום הוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.2,500 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"א, 07 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: